קרן אור בזמן הקורונה

כבר מעל חודש מאז שהתגלה חולה הקורונה הראשון בארץ, בתקופה הזו עשינו לבן בר מצווה ועל כך תוכלו לקרוא כאן, ועברנו רגעים מייאשים ומשעשעים, כשכל הזמן אנחנו עוקבים אחר החדשות המגיעות מהעולם...

עופר סין

יום ראשון אחה"צ - 29.3.2020
חדשות טובות מגיעות מסין, אחוז הנדבקים בסין יורד ומתחילים להקל את הסגר, במחוז ווהאן אנשים מתחילים לצאת החוצה, וואו איזה כייף לשמוע.

אני מקבלת הודעה באחת הקבוצות בוואטסטפ:
עופר סין הוא ישראלי שגר בווהאן ונשוי לסינית.
אתמול היה היום ה-62 למצור ההרמטי שהוטל על מיליוני תושבי הוואן.
בפעם הראשונה הותר להם לצאת מחוץ לבניין לנשום אוויר צח ולחזור. הוא ואשתו בחרו לא לצאת עדיין.
הפעם הראשונה ששמעתי על עופר היא לפני כחודשיים כשהחל הסגר בסין. עופר הוא ישראלי שחי בסין, נשוי לסינית ויש לו שני ילדים קטנים.
הוא כותב פוסטים מעולים בפייסבוק, וקראתי כמה מהם כבר אז עוד כשהקורונה נראתה כה רחוקה מעבר להרי החושך, ונדהמתי איך הם מצליחים לחיות ככה... אבל עכשיו הקורונה גם כאן.

הוואטסאפ שקיבלתי ממלא אותי תקווה. הנה בסין, הם אומנם היו חודשיים בבית בסגר, אבל הם מתגברים על זה! הם מתחילים לצאת החוצה.
אני קוראת את מה שעופר כתב, את כל המלצות שלו. חלקן מבאסות, בעיקר שהוא כותב שלא נפתח ציפיות על יציאה תוך שבועיים מהבית, אבל בסה"כ אני מעודדת. אם בווהאן התגברו על הקורונה, בטח ובטח שנצליח גם כאן.

בדשא מתחת לבית שלנו החלו לפרוח חמציצים ומישהו צבע את העלים בכחול, האביב הגיע, מזג האויר מתחמם ויש קרן אור.

בדשא מתחת לבית שלנו החלו לפרוח חמציצים ומישהו צבע את העלים בכחול,
עכשיו העולם יפה יותר.

ממשלת קורונה

יום ראשון בערב - 29.3.2020
בחדשות מספרים שאנחנו בדרך לסגר מלא, כנראה מיום שני, וגם שביבי וגנץ בדרך לממשלת קורונה.
שמו תמונה יפה של שניהם ואני שמחה שיש להם אפשרות לרדת מהעץ ואולי סוף סוף תהיה ממשלה. לא איכפת לי מכלום. לא איכפת לי מהאינטרסים שלהם, לא איכפת לי מה קורה מאוחרי הקלעים, לא איכפת לי מי יהיה בפנים ומי יהיה בחוץ. דיי מספיק, אני רוצה שתהיה כבר ממשלה. נמאס לי מחוסר הוודאות הזה.

מילה חדשה

יום שני 30.3.2020
חדשות טובות, הנהג שהסיע את היוונים משתחרר מבית החולים, הוא הבריא!
אני כל כך שמחה, הוא היה במצב קשה מאוד והוא הבריא. אפשר גם להבריא מזה, זה כל כך מעודד.

בחדשות הערב מספרים לנו שביבי נכנס לבידוד כי שהה בסמוך לחולה קורונה.
אני והילדים ממציאים מילה חדשה – ביבידוד 😊

מתחילים

יום שני 30.3.2020
קבעתי שיחת זום להדרכה והתייעצות עם יונית צוק הבלוגריסטית.
אני מודיעה לכל בני הבית, עכשיו שעתיים אתם לא מפריעים לי, לא נכנסים לחדר, לא קוראים לי, תחשבו שאני לא בבית.
אני נכנסת לזום, השעה 13:30, ואנחנו מתחילות לדבר. אני שואלת אותה איך פותחים בלוג? מתייעצת איתה על הקונספט ותוכן ופורמטים, ומה ההבדל בין פייסבוק לבלוג...
באיזה שלב היא שואלת אותי, "נו את רוצה שנפתח בלוג?"
בא לי לכתוב לכם שהיססתי ולמשוך קצת את הרגע, אבל האמת שאני עונה לה מיד "כן, אני רוצה שנפתח את הבלוג".
עוברות עוד כמה דקות, היא עושה כמה קסמים והינה הוא קיים –
בתוך העולם האין סופי של האינטרנט, קיים לו חדר שנקרא על שמי, SimStory ובחדר יש יומן, יחיד ומיוחד - יומן קורונה.

התהליך הזה של פתיחת הבלוג הביא אותי לכמה תובנות שאני רוצה לשתף אתכם בהם.
התובנות שלי לדרך חדשה:

1. מצאו מי האנשים שיכולים לעזור לכם – תופתעו יש הרבה אנשים סביבכם שישמחו לעזור.
מצאו חבר, קולגה, בן משפחה שאתם סומכים עליו והרשו לו להחזיק לכם את היד.

2. ספרו, דברו על זה – אל תישארו עם הרעיון לבד. ספרו לאנשים, זה יעזור לכם להאמין שאתם הולכים לעשות זאת.
בנוסף, אתם תשמעו מחשבות רעיונות והצעות, זה יעזור לכם לחדד ולהבין טוב יותר מה אתם רוצים לעשות.

3. תפנו למומחים - כשיש משהו שאתם רוצים לעשות ואתם לא מבינים בזה, תפנו למי שמבין, יש הרבה אנשים שעשו את זה קודם ואתם לא צריכים להמציא את הגלגל.
אם זה חברים טובים, אם זה אנשי מקצוע בתשלום. אתם לא חייבים לעשות הכול לבד.

4. זה לא ייקח רק דקה – זה נושא שאני מכירה אותו טוב מאוד בעבודה שלי כעורכת וידאו.
בד"כ זה מתחיל ככה: "אני צריכה שתערכי לי משהו קצר, זה עבודה של חצי שעה- שעה" הם אומרים. כמעט תמיד זה לוקח יום שלם או יותר.
אין דבר כזה צ'יק צ'ק, הדברים לוקחים זמן. נכנסים לפרויקט חדש - פנו לזה זמן.

5. אין קיצורי דרך – כל דבר שרוצים לעשות ולעשות טוב, דורש עבודה. אי אפשר להאיץ תהליכים.

6. מספיק טוב – זה נושא שלכאורה עומד בסתירה עם התובנה הקודמת כשכתבתי שאין קיצורי דרך. אבל באופן מפתיע זה הולך אחד עם השני.
אל תחכו שהכול יהיה מושלם, פרסמו בלוג גם היא לא גמור, תוכלו לשנות, להוסיף בהמשך.
התבוננו על הדבר שאתם רוצים לעשות, חשבתם, טרחתם, התייעצתם, ועכשיו צאו לדרך.

כדרך אגב, אם אתם חושבים אחרת או שיש לכם תובנות נוספות, אתם מוזמנים לכתוב בתגובות. באמת שעוד אין לי את התורה כולה, ויודעת שגם אף פעם לא תהיה...
אני בעצמי עוד לומדת, אני מתה לפרסם את הקטעים החדשים בבלוג ומשתגעת כבר שאני לא מצליחה להאיץ תהליכים....

מה שעושה לך טוב

יום שלישי - 31.3.200
אתמול עשיתי צעד ראשון להעלאת הבלוג ועכשיו אני עוד בונה אותו, עובדת על העיצוב, עושה תיקונים, עדיין לא מפרסמת.
אני מתקשרת לחברה הרוחנית שלי, שלחתי לה אתמול קישור לבלוג שלי כדי שתגיד מה דעתה, כתבתי בבלוג גם עליה אבל מאז היא לא חזרה אליי.
"מה נשמע?" אני שואלת "הכול בסדר?".
"כן היא" אומרת, "מה איתך?".
"התקשרתי לבדוק אם את כועסת עליי, אולי משהו שכתבתי עלייך בבלוג לא מצא חן בענייך?" אני שואלת בהיסוס.
"עוד לא קראתי" היא אומרת "ומה את מכניסה לך בכלל דברים לראש?".
"לא יודעת" אני אומרת, "פשוט חששתי כי לא חזרת אליי".
"איזה מצחיקה את" היא אומרת, "מה את מכניסה לך סתם דאגות".

האמת שזה כל כך נכון, אחותי אמרה לי פעם:
"אל תדאגי מדברים שאת לא צריכה, אם לא אמרו לך שיש בעיה, אז אין בעיה".
זה משהו שאני תמיד מנסה להזכיר לעצמי.

ומה שלומך? אני שואלת את החברה.
"אני רוקדת בבית" היא אומרת, "זה מעלה את האנרגיות".
"איזה כייף" אני אומרת לה.
"צריך לעשות מה שעושה לנו טוב" היא אומרת.
"נכון, בא לי לעשות טיק טוק, עשית פעם טיק טוק?".
"כן בטח, הילדים אוהבים" היא משיבה.
"אצלי זה רק כדורסל וכדורגל כל היום" אני מתלוננת בפניה.
"את יודעת" היא אומרת, "אני מרגישה שאנחנו נמצאים עכשיו בתקופה כמו בתקופת המבול".
"איזה קטע", אני אומרת, "יצא לי לשיר את השיר על נוח והמבול לאחרונה".
"כן גם אני חשבתי על השיר הזה " היא אומרת.
"אבל אל תגידי לי שאת מאמינה שמישהו עשה משהו רע ובגלל זה אנחנו עכשיו בעונש" אני מוסיפה.
"לא מה פתאום" היא אומרת, "אנחנו עכשיו בתקופה של ניקיון".
ניקיון? אני חושבת לעצמי, אוי לעזאזל נכון, אנחנו בתקופת ניקיון, ועוד לא ניקיתי לפסח!!!

אחד באפריל

יום רביעי 1.4.2020
הבוקר נפתח בזה שאני מתעוררת ונתקלת בדבק סלוטייפ שמחובר לאורך המסדרון. רק התעוררתי, עוד לא פקחתי את העיניים והם הצליחו לעבוד עליי.
טוב בסדר אני אומרת, לא כזה נורא.

בהמשך היום אני רואה את הילד עם שוקולד מרוח על הפנים, טוב הוא קצת משועמם אני חושבת לעצמי, באמת ימים קצת לא נורמליים.
"אמא", הוא אומר אחרי כמה דקות, "תוכלי לעזור לי להוריד את השוקולד מהפנים?". "כן" אני אומרת "אני אעזור לך" וניגשת לחדר האמבטיה.
אני פותחת את הברז באמבטיה והמים משפריצים לי על כל הבגדים. מסתבר שהם הדביקו סלוטייפ גם על הברזים וסידרו אותם כך שישפריצו לכל עבר.

היום ממשיך ועכשיו אני כבר יותר נזהרת, מצליחה להינצל ממיץ תפוזים מלא מלח, מעוד סלוטייפ בכניסה לחדר ומפתק שהם הדביקו לי על הגב.
טוב אני חושבת לעצמי, בימים האלה אני מתפקדת גם כאמא, גם כמורה ומסתבר שגם כחברה. הם לא נפגשים עם חברים ולכן לא יכולים לעבוד עליהם, נותרתי אני, לא נורא כמה הלצות קטנות, נעמוד בזה.

השעה 14:00 אני מתיישבת מול המחשב להמשיך לכתוב את הבלוג אבל לא מוצאת את הקובץ. הקובץ של "יומן קורונה" נעלם. אני עושה חיפוש אבל מקבלת הודעה "הקובץ לא נמצא". אני תכף חוטפת התקף לב, קוראת לבעלי, בוא מהר, יש וירוס במחשב, נעלמו לי הקבצים!!!!
לפתע הילדים באים בריצה מהסלון – 1 באפריל הם צועקים. הילד מחזיק דיסק און קי ומחייך מאוזן לאוזן, 1 באפריל!

הבן שלי ביום השקר - 1.4.2020

להחזיק את היד

יום חמישי 2.4.2020
אני שולחת וואטסטפ לחבר שלי, "אני רוצה להעלות היום את הבלוג, אתה יכול לעבור עליו ולאשר לי לפרסם?".
אני צריכה שהוא יחזיק לי את היד כשאני לוחצת על פרסם, אבל הוא לא חוזר אליי.

השעות עוברות ואני לא שומעת ממנו, אני מחליטה בינתיים לעבור על הבלוג וקוראת את הטקסטים בשנית.
השעה 18:00, זה זמן טוב לפרסום אני חושבת בליבי, מה לעשות? על החיים ועל המוות אני אומרת לעצמי ומפרסמת את הבלוג.
כמה דקות אחרי זה הוא שולח לי הודעה, "הי הייתי עסוק, זה נראה בסדר, את יכולה לפרסם".
"פרסמתי" אני עונה לו, וגאה בעצמי שגם אני יכולה להחזיק לי את היד.

בימי הקורונה כל יום מרגיש כמו שבוע, ולפעמים נראה לי שהחיים הם כמו בסרט, הגיבורים הם אנחנו, האויב וירוס בלתי נראה, וגם יש אח אחד גדול שמביט בנו כל הזמן... רוצים לקרוא את המשך החוויות זה הקליקו כאן.

נהנתם מהקריאה? הרשמו למייל והיו הראשונים לקרוא את הסיפורים הבאים, הרשמו כאן.

קרן אור (7)