בר מצווה בימי קורונה (1)

הימים הם הימים הראשונים מאז התגלה חולה הקורונה הראשון בישראל. עד עכשיו זה היה רחוק, בקצה השני של העולם ואף אחד לא יכל לדמיין שבעוד כמה ימים כבר יבוטלו הלימודים, תבוטל כמעט לגמריי התחבורה הציבורית ויותר מחצי מהאנשים יצאו לחל"ת.

וואטסאפ ראשון

4.3.2020  - רביעי בבוקר
מקבלת וואטסטפ מהמורה בבית הספר של הגדול – אם ילדיכם היה במשחק הכדורגל בבלומפילד במוצ"ש - להודיע מיד למורה.
מסתבר שבשער 8 היה חולה קורונה ועכשיו מנסים לאתר את כל מי שהיה במשחק ולהורות להם להיכנס לבידוד.
הילד לא היה במשחק, אני מודה לאל ונרגעת, אבל כעבור כמה שעות שומעת ש 3 ילדים מבית הספר התבקשו להיות בבידוד.

וואטסאפ שני

4.3.2020 - רביעי 20:00 בערב
וואטסאפ מבית הספר של הקטן – 2 ילדים מבית הספר היו בפיראט האדום ולכן הם נכנסים לבידוד מניעתי.
אלוהים אדירים חולפת מחשבה במוחי, רק זה חסר לנו. אנחנו באוטו בדרך למסעדה לסגור את התפריט והפרטים האחרונים עם בעל המסעדה. בחמישי הבא יש לבן הגדול שלי בר מצווה, רוב הדברים כבר מוכנים: בית הכנסת, המסעדה, ההזמנות, המוזמנים. הילד כבר חודש וחצי לומד את הפרשה "כי תצא..." ועשיו הקורונה הזו, מה עושים?
נכנסים למסעדה, סוגרים את כל הפרטים הקטנים ונוסעים הביתה. בדרך הביתה אני מסמסת לחברה, האם היא יודעת מאיזו כיתה הילדים שבבידוד? היא משיבה שאחד מהם מהכיתה המקבילה.

לפני כחודשיים החלה המגפה להתפשט בסין ועכשיו היא גם הגיעה לישראל, רק היום התגלו שני חולי קורונה חדשים ומספר החולים בארץ כבר עומד על 15.

מה עושים? אני והבעל מתייעצים.
רוב ההורים מתכננים לשלוח את הילדים שלהם לבית הספר, זה לא ש 2 הילדים שהיו הפיראט נדבקו, הם רק בבידוד מניעתי, בבית הספר הלימודים נמשכים כרגיל.
אני לא רוצה שיחשבו שאני אמא הסטרית, אבל המחשבות מתחילות לרוץ – ואם הם כן נדבקו, אחד הילדים בכיתה המקבילה של הבן שלי.... מה עושים?
ואז בעלי מגיע עם הטיעון המוחץ – "בשבוע הבא יש בר מצווה, את לא רוצה שנצטרך לבטל בגלל שיבקשו מאיתנו  להיות בבידוד, נכון?"

למחרת אני לא שולחת את הילדים לבית הספר. גם לא בשישי.

אולי פורים

7.3.2020 – מוצ"ש
בחדשות מדברים על 21 חולי קורנה בארץ, מתוכם נהג האוטובוס שהסיע תיירים מיון נמצא במצב קשה, אלפי ישראלים נמצאים בבידוד. עוד מדווחים על עליה במספר החולים באירופה וביטולי טיסות.

מה עושים? אני מתלבטת, מחר פורים כל הילדים מתחפשים בבתי הספר. הילדים שלי כבר יומיים לא הלכו לבית הספר, בר המצווה בעוד 5 ימים, יש אורחים מבוגרים, הסבים והסבתות, הדודים המבוגרים, זה פוגע בעיקר במבוגרים אומרים בחדשות, אולי גם מחר לא נשלח אותם לבית הספר?
"תגידי אמא", הבן שלי אומר, "הרי אנחנו מזמינים חברים מבית הספר לבר מצווה, אז מה זה משנה בעצם שאני לא הולך לבית ספר? זה אותו דבר, גם הם יכולים להדביק.."
מה עושים? אני מתלבטת, באמת אין כל הגיון להשאיר את הילדים בבית כשחבריהם בלאו הכי מגיעים לבר מצווה. ומחר פורים וכולם מתחפשים, והבן כבר הכין תחפושת והתארגן ומתרגש. הטיעון שאולי ישמו אותנו בבידוד מניעתי מתאדה, לפתע ונשארת רק המחשבה על הילד ושלא נהרוס לו את פורים.

פורים שמח

8.3.2020 - יום ראשון
הילדים הולכים לבית הספר, אני הולכת לעבודה. כולם יפים, כולם מחופשים -  חג פורים שמח!

סינדרלה

9.3.2020 - יום שני
משרד הבריאות מוציא אזהרת מסע לסין, תאילנד הונג קונג ומדינות נוספות, מספר הנדבקים בספינת הקורונה עלה ל 70, נפטר הרופא הסיני, לי וונליאנג שנעצר כשהתריע על המחלה החדשה, ובארץ עוד ועוד מסיבות פורים מתבטלות, העדלאידע בחולון, בתל אביב, בירושלים, המסיבה המטריפה השכונתית, ואני צריכה נעלים. בעוד שלושה ימים בר המצווה ועוד אין לי נעליים.

נעלים, אולי הבעיה הכי גדולה שלי, כבר שנים שאני לא נועלת נעלי עקב בגלל הרגליים ועכשיו בר מצווה, וברגע אחד של התלהבות קניתי שמלה.
"הן צריכות להיות בצבע קרם או כחול כי השמלה שלך כחולה" אחותי אומרת, "ואם אין ברירה אז צבע כסף.. אבל העיקר שתקני כבר משהו.."  היא מאיצה בי.

ללכת לקניון בימים אלה זה כבר לא כ"כ מומלץ.  אני מתלבטת אם ללכת לעזריאלי, אבל חושבת על זה שעמוס שם וגם המקום הוא מעבר מתחנת הרכבת, ואנשים מכל הארץ עוברים בקניון הזה, מקום אידאלי להפצת הקורונה.
אני משאירה את הילדים בבית נוסעת לקניון איילון, מחנה את הרכב, נושמת עמוק ונכנסת. החנויות ריקות, "אין כמעט אנשים" המוכרת אומרת, " בד"כ בפורים מלא פה".
וואו איך בא לי גם לראות קצת בגדים אני חושבת לעצמי, אבל יודעת זה ממש לא הזמן להסתובב פה בחנויות וגם בר המצווה בעוד שלושה ימים ועוד אין לי נעליים.
עברתי את כל החנויות, וממש בחנות האחרונה – אני מוצאת אותם, אבל הם יותר ורדרדות מקרם, אני לא יודעת מה לעשות. אני נועלת אותם, מצלמת ושולחת בוואטסאפ לאחותי. אחותי אומרת שהם ממש בסדר, ושתינו נושמות לרווחה.

ביטולים

10.3.2020 – יום שלישי
פורים, מסיבות הפורים בוטלו, הנחיות חדשות – כינוסים עד 2000 איש בלבד, בנתב"ג טרמינל 3 ריק, 60 מיליון איש בעוצר באיטליה.
בארץ אנחנו עדיין לא בעוצר אבל אני והילדים כמעט ולא יוצאים מהבית, לא הולכים למסיבות, לא מתחפשים ולא חוגגים.

אלכוהול ג'ל

11.3.20 - יום רביעי  14:00
אמא שלי בטלפון, "תראי אני חושבת שבבית כנסת מחר, כדאי שתשימי אלכוהול ג'ל במרכז השולחן" היא אומרת.
"מה? השתגעת" שכל מה שיחשבו עליו מחר יהיה הקורונה? אני חושבת שאת ממש מגזימה" אני אומרת לה ומסיימת את השיחה בעצבים.

סופרים עד 100

11.3.2020 - יום רביעי בערב
ביבי נואם לאומה – יש לשטוף את הידיים 20 שניות, להימנע מלחיצת ידיים, נשיקות והגבלת התכנסויות - עד 100 איש!
חברה מסמסת- "כמה אתם? פחות מ 100 איש?"
"59" אני כותבת בחזרה ולא קולטת עדיין.
חברה אחרת שולחת סמס – "את רוצה שאני אבוא רק עם ילד אחד כדי שלא יהיו יותר מידי מוזמנים?"
לא , אני כותבת לה בחזרה, הכול בסדר
קרובת משפחה מתקשרת – מה קורה, האירוע מתקיים כמתוכן?
כן, אני עונה לה ורק אז נופל לי האסימון, איזה מזליסטים אנחנו.

בר מצווה

12.3.20 יום חמישי
האלכוהול ג'ל עומד לו בגאון במרכז השולחן בבית הכנסת, בין הבורקסים, השתיה והעוגות, כמו היה האורח המכובד והחשוב ביותר באירוע. האורחים מגיעים, ולכולם זה נראה טבעי, בלאו הכי כולם מדברים על הקורונה.
כ 10 אורחים מבטלים ולא מגיעים ברגע האחרון, כולם דודים מבוגרים. "באמת רצינו להגיע" הם מסבירים בהתנצלות, "כבר הכול היה מוכן" הם אומרים, ואני לא נעים לי לומר להם שאני אפילו שמחה שהם לא מגיעים, באמת אני דואגת להם והדבר האחרון שאני רוצה שהם יידבקו ועוד באירוע שאני הזמנתי אותם.

הילד עולה לתורה, הנעליים יצאו מצוין עם השמלה ואנו מוקפים במשפחה וחברים שלא מתחבקים ולא מתנשקים, אבל אוהבים אותנו ומחבקים אותנו בנוכחותם.

בדרך חזרה הביתה מתחילה סערה, רוחות עזות וגשם. באילת מספרים שגלים עצומים שלא נראו כמותם הרסו את חופי הים. בכל הארץ נחלים הוצפו, עצים קרסו וכבישים נחסמו. גם עץ אלון עתיק בן 450 שנה קרס בחורשת טל. עץ אחד גדול ומרשים, עמד שם כאילו היה שם תמיד, ועכשיו הוא נפל.

איזה מזל שהספקנו לעשות את בר המצווה. למחרת כבר חל איסור על התכנסות של מעל 10 אנשים וסגרו את בתי הספר.

מה קורה בהמשך? איך התמודדנו עם סגירת בית הספר? והאם מצאנו עצמנו חיוניים? הכנסו לפוסט הבא ותקראו

נהנתם מהקריאה? הרשמו למייל והיו הראשונים לקרוא את הסיפורים הבאים, הרשמו כאן