בין עצב לשמחה (14)

ימי הקורונה לא פשוטים, החגים וימי הזיכרון הופכים אותם לקשים אף יותר.
והיום ערב יום הזיכרון לחללי צה"ל ופעולות האיבה והוא שונה, שונה מתמיד.

נרות

27.4.2020 - ערב יום הזיכרון לחללי צה"ל ופעולות האיבה.
יום הזיכרון לחללי צה"ל ופעולות האיבה הוא יום קשה בימים של שגרה, ועכשיו עם הקורונה הוא קשה שבעתיים.
כבר שבוע שיש דיונים, כן לאפשר עלייה של המשפחות לבתי העלמין ביום הזיכרון או לא. מחליטים לא לאפשר עליה לבתי העלמין, ולעשות סגר. החלטה ממש ממש קשה עבור משפחות רבות.

כבר כמה ימים שהפייסבוק מתמלא בפוסטים של הנצחה.
אני רואה פוסטים של חברים שלא ידעתי שאבדו אח, חבר או בן דוד. אני רואה פוסט של חבר שנקרא על שם הדוד שנהרג, אני רואה קרוב משפחה שמדליק כמה נרות זיכרון, בזה אחר זה, לזכר חברים שאינם והעצב כ"כ גדול.

עד לפני כמה שנים יום הזיכרון היה מיועד להנצחת חללי צה"ל בלבד, ובשנים האחרונות החליטו לכלול גם את נפגעי פעולות האיבה, ומאז זה נהיה גם היום של יהודה.
יהודה כדורי ז"ל, הוא האח של אמא שלי, הדוד שלא הכרתי. הוא הלך לעזור לאבא שלו שעבד כמוכר בננות בשוק במחנה יהודה. זה היה ב 1968, יומיים לאחר בר המצווה של אחיו הקטן. מכונית תופת התפוצצה והוא נהרג. הוא היה בן 24.

אני מנסה לנסח את הרגשות והמחשבות שלי, אני כותבת ומוחקת כותבת ומוחקת, רוצה לספר על ההתמודדות של המשפחה, על בני הדודים שנקראו על שמו, על מועדון הטאקוונדו "אחי יהודה" שהאח הקטן שלו, זה של בר המצווה, הקים לזכרו, על הבור שנפער, אבל אני לא מצליחה.

בתקופה האחרונה, אני כותבת את הבלוג, משתפת והכל זורם, אך כשאני מגיעה ליהודה, העצב נהיה יותר מידי חשוף.

לזכרם

ערב יום הזיכרון 20:00 - 27.4.2020
כמידי שנה, ב20:00 בערב יש צפירה ומשודר טקס הזיכרון מהכותל.
אני מתחילה לראות את הטקס בטלוויזיה, ורחבת הכותל ריקה.
אני פוערת עיניים, לזה לא ציפיתי, רחבת הכותל ריקה, אולי 20 איש, וכולם עם מסכות, למעט הנואם בטקס, כולם עם מסכות.
נשיא המדינה רובי ריבלין עם מסכה, הרמטכ"ל עם מסכה, הרב הראשי של צה"ל עם מסכה, החיילים עם מסכות.

אני חושבת שמי שאינו ישראלי לא יכול להבין את התמונה הזו. בטח היה שואל את עצמו, למה בתנאים האלה הם מתעקשים לקיים את הטקס? עדיף שישדרו כמה נאומים, למה צריך את כל הטקס הזה שמועבר בשידור חי לכל הבתים בארץ.
אבל לי זה ברור, הכי ברור בעולם, כמו שהשמש שוקעת והירח מאיר. בערב יום הזיכרון יש טקס, טקס ממלכתי, ברחבת הכותל, לזכרם. 

טקס יום הזכרון, רחבת הכותל ריקה.

זיקוקים

ערב יום העצמאות  20:00 – 28.4.2020
השנה בגלל הקורונה אין במות בידור, אין זיקוקים. נשארים בבית.
טוב, נצפה בטקס הדלקת המשואות, אני אומרת לבעלי. זה טקס יפה ומרשים.
ארבעתנו מתיישבים בסלון ומדליקים טלוויזיה. הטקס מתחיל, אין קהל, אין תשואות ואין מצעד דגלים.
אני המומה, "אין מצעד דגלים" אני חוזרת ואומרת לבעלי, "אין מצעד דגלים".

המעבר מיום הזיכרון ליום העצמאות קשה במיוחד השנה, קשה מבכל שנה אחרת. ההרגשה כבדה כאילו יום הזיכרון נמשך ונמשך ולא נגמר. 

4 מטוסים בלבד

יום רביעי 9:45 - 29.4.2020 - יום העצמאות
הבוקר, ביחס לעצמנו, קמנו מוקדם. בשעה 9:45 בערך יעבור המטס ואנחנו מתכננים לעלות לגג.
בכל שנה ביום העצמאות יש מטס מפואר של חיל האוויר, והשנה מכל המטס המפואר יטוסו רק 4 מטוסים.
הם יטוסו מעל בתי החולים בארץ, הצדעה לצוותי הרפואה. 

אתמול בדקתי את המסלול של המטס, מאושרת לגלות שבדרכם מאיכילוב לתל השומר, הם אמורים לעבור בקו אווירי ממש מעל השכונה שלנו.  אני רצה לספר לילדים
ואנו מחליטים שזו סיבה מצוינת לקום מוקדם בבוקר.

9:30 אנחנו כבר על הגג, רואים שגם בגגות הסמוכים יש אנשים, ואנחנו מנופפים להם לשלום.

ארבעה מטוסים, ארבעה מטוסים בלבד, טסים בשמי תל אביב, ואנחנו רואים אותם מרחוק מציירים לב מעל בי"ח איכילוב. אח"כ הם טסים כמעט מעלינו, ואנו רצים מצד לצד של הגג כדי להיטיב לראות. אנחנו מצלמים ללא הפסקה ואנחנו מאושרים. 4 מטוסים בלבד ואנחנו מאושרים.

מטס יום העצמאות 2020

מנגל

יום רביעי 11:00 – 29.4.2020 - יום העצמאות
קנינו בשרים, פחמים, מנגל חדש.
"מה דעתכם שנעשה על האש על הגג?" אני מציעה לבעלי ולילדים.
"רעיון מעולה" הם אומרים.

אנחנו גרים בבניין כבר 20 שנה, ומעולם לא ישבנו בגג, והבוקר עם הקורונה גילינו אותו. יש לנו נוף מדהים, וכל תל אביב פרוסה לפנינו.

אנחנו מבסוטים, נעשה ארבעתנו על האש, נבלה זמן כייפי ביחד, יש יום כ"כ יפה בחוץ.
עולים לגג ופוגשים שם את שכנים. גם הם תכננו לעשות על האש בגג.
"אתם עושים עכשיו על האש?" אני שואלת את השכנה בהיסוס.
כן, יום העצמאות..." היא אומרת.

מה עושים? אני ובעלי מתלבטים. כל הזמן הקפדנו על הריחוק החברתי, ועכשיו לשבור הכול עם העל- האש?

"אנחנו עוד לא יודעים אם הילד חוזר ביום ראשון לגן" השכנה מספרת, "עוד לא נתנו תשובה סופית איך זה יהיה" היא מוסיפה.
"הילדים שלי לא חוזרים לבית הספר בינתיים, הם יותר גדולים" אני אומרת לה.
"אני לא יודעת אם לספר לילד" היא אומרת, "המצב הזה משגע".
"כן" אני אומרת, "ממש מבלבל".

הפיתוי כל כך גדול, יש לנו שכנים נחמדים, ואנחנו כ"כ רוצים להיות ביחד.
יום העצמאות, ביחד, בחוץ.

נהיה קרובים מידי על הגג, אני אומרת לבעלי וגם אין מצב שמישהו מאיתנו יהיה עם מסכה.
בעלי מתייסר.
"חם מידי עכשיו", אני אומרת לו, עדיף שנעלה לגג אחה"צ, יהיה יותר נעים" אני מנסה לדלות טיעונים נוספים.

אנחנו יורדים הביתה.
כל אחד הולך לחדר שלו, אנחנו במחשב, הילדים בפלאפון.
אני יושבת בחדר, שומעת את הקולות של השכנים מבחוץ, וסוגרת את החלון.

השטח פנוי

יום העצמאות- יום רביעי 17:00 – 29.4.2020
"אפשר לעלות לגג" בעלי אומר לי.
קיבלנו הודעה מהשכנים שהם סיימו והם הולכים הביתה. ועכשיו כשהשטח פנוי, אפשר לעלות לגג.
אנחנו לוקחים מנגל קטן, בשר לארבעה, שולחן וכיסאות ועולים לגג.

הנוף מדהים, יש רוח נעימה ושמש.
אנחנו יושבים ארבעתנו על כסאות פיקניק, צוחקים, מצלמים ואוכלים.
בכל זאת היה לנו יום עצמאות שמח.

בר מצווה

29.4.2020 – ערב
הבן שלי הוזמן לבר מצווה של חבר.
רק לפני חודש וחצי ב 12.3 הספקנו למזלנו לחגוג לבן שלנו בר מצווה. זה היה ביום האחרון שזה עוד היה אפשרי, באותו ערב כבר יצאו הנחיות שאסור להתכנס יותר מ10 אנשים. אתם יכולים לקרוא על זה כאן.
מאז עברו שבעה שבועות של סגר ותקנות. לחברים רבים התבטלה בר המצווה, וגם אירועים רבים, חתונות, מסיבות בוטלו.

האמא של החבר שוחחה איתי לפני מספר ימים.
"נכנסו הקלות חדשות" היא אומרת, אז החלטנו לעשות לילד בר מצווה".
"וואו מזל טוב" אני שמחה לשמוע.
"ניתן לעשות אירוע עד 19 אנשים באוויר הפתוח ואנחנו עושים באותו בית כנסת שאתם עשיתם, אבל מחוץ לבית הכנסת ברחבה".
"את מסכימה שהבן שלך יבוא?" היא שואלת, "אם תחליטי שלא אני אבין" אני מוסיפה.
אני מתלבטת לרגע אבל יודעת כמה זה חשוב.
"הוא יבוא לבר המצווה" אני אומרת "בשמחה"
"יופי אז ביום חמישי בשעה 8:15" היא אומרת "ושלא ישכח להביא אתו מסיכה".

בערב אנחנו מארגנים את הדברים, מכנסיים, חולצה, כיפה, מסכה וגם אלכוהול ג'ל אני מוסיפה, שיהיה.

החיים בבית בימי הקורנה כבר הפכו לשגרה, הילדים בבית ואני בחל"ת, ומה שהיינו צריכים זה חתול אחד שיגרום לנו לשבור שגרה... על החתול קורוני וחוויות נוספות, 
מוזמנים לקרוא כאן. 

מה קורה בהמשך? הרשמו למייל והיו הראשונים לקרוא את הסיפורים הבאים, הרשמו כאן