הפוסטים שעלו לאחרונה

כולם מסתערים על החזרה לשגרה, ובדיוק כשאני מתחילה ללמד סדנאות כתיבה, והעולם שלי מתמלא בסיפורים אחרים, אנחנו מגלים לצערנו שהסיפור של הקורונה עדיין לא נגמר...

בקורונה אני מנסה לראות את החיובי, דוחקת הצידה את הבעיות הכלכליות והחברתיות. אבל ברגע אחד מתנפצת הבועה שבניתי לעצמי.

ההקלות החלו כבר לפני שבועיים, אך החיים שלנו נשארו אותו דבר. הילדים בבית ואני בחל"ת, ומה שהיינו צריכים זה חתול אחד שיגרום לנו לשבור שגרה..